איך זה התחיל?
מאז ומתמיד נהגתי להסתכל על דברים בראייה של חשיבה ארוכת טווח ושל קיימות (Sustainability). בתחום הכלכלי, אחד הדברים שמשפיעים על הקיימות האישית בטווח הארוך הוא החסכון הפנסיוני, כמובן שזה גם אינטרס של כלל החברה כדי שלא לייצר בעתיד פנסיונרים עניים שיהיו נטל כלכלי ואנושי על הצעירים יותר. בשנת 2008 עקבתי אחר המשבר הפיננסי שהתרחש בעולם והורגש גם בישראל, וראיתי בדאגה בתחילת 2009 את הקריסה בשווי התיקים הפנסיוניים של 15-40% שהתרחשה תוך מספר חודשים. אז התחלתי להבין שיש כאן בעיה לחוסכים בפנסיה הצוברת. בתחילת 2009 התחילו לדבר על "תספורות אג"ח" – עקבתי בדאגה אחר ההליך המשפטי שהוביל להסדר החוב של אפריקה ישראל. למרות שהסכום הכספי האישי שלי שהיה מושקע (דרך התיקים הפנסיוניים) באפריקה ישראל לא היה גבוה, ראיתי בזה מקרה מבחן למצב הפנסיה שלנו, והלכתי לאולמה של השופטת ורדה אלשיך כדי לראות את הדברים מקרוב. בתחילת 2010 התפרסמו נתונים על העלות האמיתית של דמי הניהול ופגיעתם בחסכון הפנסיוני – והבנתי, בדאגה, שאין גורם מרכזי חזק שעוקב באופן קבוע אחר מצב כלל השוק הפנסיוני ודואג לציבור החוסכים. הקמתי קבוצה בפייסבוק בשם "חושבים על העתיד: למען החוסכים לפנסיה בישראל" והתחלתי לקדם את הנושא, לכתוב אתר אינטרנט וליצור קשר עם שותפים פוטנציאליים. הפגישה הראשונה התקיימה בנובמבר 2010 במרכז רוזין ברמת אביב ג', ואחריה התחלנו בהליך של רישום עמותה – "פורום החוסכים לפנסיה בישראל". במקביל, התחלתי להגיע לכנסים ולישיבות בכנסת בנושאי כספי הפנסיה.
.
הפעם הראשונה היתה למעשה בנושא החקיקה להסדרת המסלקה הפנסיונית – ראיתי שבהצעת החוק שהגיש משרד האוצר היתה גישה למסלקה לכולם – חברות הביטוח, היועצים, הסוכנים והמעבידים – רק נגישות החוסכים עצמם למידע על הכסף שלהם לא הובטחה. העלינו את הדרישה הזו בועדה, ובזכות תמיכת יו"ר הועדה, ח"כ חיים כץ, הדרישה נכנסה לחוק. בשנת 2014 נפתחה המסלקה לציבור החוסכים.
הקרב על דמי הניהול
במקביל, בשנים 2010-11 התרענו במרץ על גובה דמי הניהול בחסכון, במיוחד בקופות גמל ובביטוחי המנהלים שעמדו אז על עד 2% לשנה מצבירת הכספים, מה שהגיע בחישוב מצטבר לעלות של 35% מכלל הכספים בכל תקופת החסכון – מצב בלתי סביר ובלתי נסבל עבור החוסכים, שגם כך הפנסיה שלהם לא ידועה ולא מובטחת. פנינו למשרד האוצר בנושא, ובהתחלה קיבלנו תשובה שאין צורך בהתערבות ובהסדרה רגולטורית! באמצע 2010 קיבלנו חשיפה ב"גלובס" בנושא, ואז בנובמבר הודיע האוצר על "התכנית להגדלת התחרות בחסכון הפנסיוני", עם הפחתה מסוימת בתקרת דמי הניהול וסעיפים נוספים. אבל האוצר התמהמה במימוש התכנית ורובנו המשכנו לשלם דמי ניהול מופקעים. פתיחת המחאה החברתית ביולי 2011 נתנה לנו הזדמנות להציג את הנושא במאהלי המחאה החברתית ולהגדיל את המודעות. המשכתי להציג את הנושא בתקשורת ובועדות הכנסת (כאן, וכאן).
ואז חשבתי לבצע בדיקה כלכלית-סטטיסטית אם יש קשר בין גובה דמי הניהול שגובות קופות הגמל וקרנות הפנסיה לבין התשואה שהן מביאות על ההשקעות, לפי שיטות המחקר הנהוגות בסטטיסטיקה ואקונומטריקה. עשיתי את הבדיקה ושלחתי לתקשורת – וקיבלתי את כתבת השער של עיתון "כלכליסט" ב-5.12.2011. באותו יום הצגתי את הנושא גם בישיבה משותפת של ועדת הכספים וועדת העבודה והרווחה בכנסת. לאחר שעיתון "כלכליסט" התגייס לנושא וניהל קמפיין שלם בנושא דמי הניהול – היה ברור שתהיה הפחתה של ממש, ואכן ועדת הכספים החליטה על כך בפברואר 2012. חברות הביטוח שלחו אזהרות רווח לבורסה, והציבור ואנחנו ניצחנו.
בינתיים, הפכתי את הנושא הפנסיוני גם להתמחות אקדמית – השתתפתי בתכנית Executive MBA במימון באוניברסיטה העברית, ולאחר סיומה נרשמתי למסלול דוקטורט באוניברסיטת בן גוריון, והמשכתי להרצות על זה.
המודל הצ'יליאני
מאבקים אחרים שניהלנו למען הציבור לקחו שנים רבות יותר – לדוגמא, המודל הצ'יליאני להתאמת אופן ניהול ההשקעות ורמת הסיכון לגיל החוסך – היה בשבילי אחד הלקחים מהמשבר של 2008. המצב הקודם היה שרוב החוסכים היו ב"מסלול כללי" שלא הביא בחשבון את פרק הזמן שנותר לחוסכים עד היציאה לפנסיה ועד כמה הם "שונאי סיכון" – וכך אלו שחוו את המפולת בשוק בדיוק ערב היציאה לפנסיה ראו איך הפנסיה שלהם נחתכת לשארית חייהם. המודל בגרסאות שונות הוגש לכנסת אך לא אושר, ואנחנו המשכנו להעלות את הנושא בפניות לאוצר ובמקומות שונים. משרד האוצר הורה להפעיל את המודל מתחילת 2016 – וכך החוסכים חולקו, כברירת מחדל, לפי קבוצות גיל – צעירים עד גיל 50, גילאי 50-60, חוסכים מבוגרים מגיל 60, ופנסיונרים בפועל. נושא נוסף שטיפלנו בו היה שינוי הקצאת אגרות החוב המיועדות שהממשלה מנפיקה לקרנות הפנסיה – בעבר היתה חלוקה אחידה של 30%, אולם בעקבות לחץ שלנו, הממשלה הקימה ועדה בראשות מנכ"ל האוצר שי באב"ד שהחליטה על שינוי ההקצאה – ומעתה לפנסיונרים יש רשת בטחון 60% אג"ח מיועדות, ולצעירים פחות – מה שמנע התאמה לרעה בריבית התחשיבית שהאוצר רצה לבצע בין 2013-6, מה שהיה פוגע בקצבאות הפנסיה בקרנות החדשות.
סוכנים, חוסכים, ומה שביניהם
כשהתחלנו לפעול, לחלק גדול מהמעסיקים במשק היו הסכמים עם "מנהלי הסדרים", סוכנויות ביטוח פנסיוני, שהעבירו למעשה את כל הטיפול בהסדרי הפנסיה של העובדים באופן בלעדי לאותן סוכנויות. העובדים לא יכלו לעבוד עם סוכנות ביטוח אחרת, עם יועץ פנסיוני או ישירות מול קרנות הפנסיה. הסוכנויות קשורות בהסכמים שונים עם חברות הביטוח ובתי ההשקעות, מה שיצר להם אינטרס להמליץ ללקוח על חברות מסוימות, והלקוח יכול היה לפעול רק דרכם. בנוסף, הסוכנים קיבלו מחברות הביטוח עמלות בגובה שנגזר מדמי הניהול שהחוסכים שילמו, וכך היה להם אינטרס לגבות מהלקוח דמי ניהול גבוהים ככל האפשר, בניגוד לאינטרס של הלקוח. את שני הדברים האלו הצלחנו לשנות – העברנו בחקיקה חופש בחירת סוכן פנסיוני לשכירים, ולאחר מכן קידמנו מהלך של הפרדת עמלות הסוכנים מדמי הניהול, אשר גם עוגן לאחר מכן בחקיקה.
בראיון הבא עם בן כספית, יחד עם הפעילה החברתית לילי בן-עמי (שודר 7.1.2016), סיפרנו על המהלך שלנו בבית המשפט מול חברות הביטוח:
נושאים נוספים
במהלך השנים פעלתי בנושאים רבים למען אינטרס הציבור בשוק ההון, מערכת הפנסיה, הגדלת התחרות במערכת הפיננסית ועוד. בשנת 2021 פעלנו בנושא השינויים במערכת הפנסיה בחוק ההסדרים, שבמקור כללו רפורמה שביטלה את אגרות החוב המיועדות בקרנות הפנסיה, והמירו אותן ברשת בטחון חלשה ולא מובטחת לטווח ארוך, שלא הבטיחה לעומק את זכויות החוסכים. כאן לדוגמא דברים שאמרתי (באמצעות זום) בישיבת ועדת הכספים ב-14.9.2021 שדנה בחוק:
בסופו של דבר החוק תוקן בועדת הכספים ורשת הבטחון הפכה למוצקה וברורה יותר, וגם התשואה של רשת הבטחון הועלתה ל- 5.15% לשנה צמוד למדד (לעומת 4.86% באגרות החוב המיועדות). בסרטון הבא אני מסביר מה נעשה בסוף בחוק ההסדרים 2021:
ומה אני מציע?
רוב הרפורמות שהוזכרו טיפלו במערכת הפנסיה הפרטית, אולם מערכת הפנסיה הציבורית נותרה חלשה ולא מספקת. אני מציע לאמץ שיטה שנקראת NDC (ראשי תיבות של Notional Defined Contribution, בעברית "קרן פנסיה רעיונית"). שפועלת כבר בהצלחה בחמש מדינות באירופה (שבדיה, איטליה, פולין, לטביה ונורווגיה). בשיטה זו הביטוח הלאומי מנהל מעין קרן פנסיה עבור האזרחים, שההפקדות אליה הן חלק מדמי הביטוח הלאומי שהמבוטחים משלמים כל חודש. שיטה זו תיתן לאדם העובד פנסיה ציבורית ראויה יותר עבודתו, ובמקביל תישאר גם מערכת הפנסיה הפרטית, ורשת הבטחון הסוציאלית לקשישים הכוללת קצבת השלמת הכנסה.