כיוון שחלק מהציבור עוד מבולבל לגבי מה שנתנו ויקבלו מהחברה של ענבל אור, חשבתי לכתוב כמה הבהרות, אולי זה יעזור להבהיר את המצב.
קבוצת רכישה – המהות: בקבוצת רכישה לא חל "חוק מכר דירות", שבו הרוכשים נותנים כסף ליזם, ומקבלים התחייבות לדירה מסוימת בתאריך ידוע ובמחיר ידוע, מגובה בערבות בנקאית. במקום זה, מבחינה טכנית, כל רוכש הוא חלק מהקבוצה היוזמת: הוא חלק מהסכם הרכישה של הקרקע, ולכן הערת אזהרה על הקרקע אמורה להירשם לטובתו בטאבו כבר לאחר רכישת הקרקע, גם בלי קשר למצב הבניה. הרוכשים הם גם צד להסכם הבניה עם קבלן הבניה, ולכן הם שותפים לבעלות על הדירה לאורך כל הדרך. במצב נורמלי, הגוף שיוזם את הקבוצה (נניח, חברת "אור סיטי נדל"ן") יכול להיעלם, הרוכשים יבחרו נציגות שתמשיך לעבוד מול גורמי הביצוע ותטפל בסיום הפרוייקט.
הונאות ומכירה כפולה: נראה שבחלק מהמקרים, אור מכרה דירות מסוימות ליותר מרוכש אחד, או לחלופין מכרה יותר יחידות דיור מאלו שמופיעות בתב"ע או בהיתר הבניה. צריך לזכור, שכאשר אין לרוכשים את הגיבוי של "חוק מכר דירות", קרי חוזה רכישה סגור של דירה מוכנה, שמגובה בערבות בנקאית, אז הם צריכים לבדוק בשבע עיניים את הסכמי הקבוצה שהם מצטרפים אליהם, ואת המצב התכנוני של הדירה – זו המשמעות של להיות חלק מהקבוצה היוזמת. כמובן טעות של הרוכשים, שלא בדקו את המצב התכנוני עם הרכישה, או שלא וידאו שהכספים שרכשו מופקדים לחשבון נפרד שנועד אך ורק לממן את הפרוייקט.
"דירה רעיונית": בימים האחרונים פורסם הרבה על אנשים ששילמו 100,000 ש"ח על חשבון דירה עתידית, במסגרת פרוייקט שעוד לא אושר תכנונית או שהקרקע עוד לא נרכשה בכלל. אין צורך לומר שאנשים אלו לא קיבלו שום זכויות תמורת מה שרכשו, וגם החוזה שלהם לא מבטיח בעצם שום דבר, ולכן ספק אם יראו משהו בחזרה. על זה נאמר המשפט העצוב: פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים.
ואני תוהה, עד כמה מה"רמאויות" ותרגילי פונזי ופירמידה בוצעו רק בחודשיים האחרונים, אחרי שהתחילה ההסתבכות עם רשות המיסים, מה שגרם להחלטת בית המשפט על פירוק החברה. ואם הדברים היו נעשים בתקופה הזו בצורה יותר אחראית, האם החברה היתה יכולה להמשיך לפעול.