בימים אלה אני עובד על פיתוח קורס בתכנות בשפת Python במסגרת האוניברסיטה הפתוחה. אני משתף כאן מספר מצגות וסרטונים מתוך הקורס. כל הזכויות לחומרים אלה שמורות לאוניברסיטה הפתוחה. לחצו על הקישור להורדת המצגת:
תשובה: אני אזכיר שהייתי חלק מצוות המומחים של המחאה החברתית ב-2011 (צוות ספיבק-יונה) ועסקתי לא מעט בנושאים האלה. להערכתי חלק מהעלייה במחירי הדירות בעשור האחרון נבעה מהריבית הנמוכה, מצב זה מצד אחד העלה את מחירי הדירות אך מצד שני הקל על לקיחת משכנתא. אולם כידוע הריבית בשוק ההון עלתה, ואני צופה שזה יגרום לקשיים במימון ללוקחי המשכנתאות ולהורדת הכדאיות למשקיעים, וכך לירידה בביקוש וירידת מחירי הדירות. אולם אין מנוס ממעורבות ממשלתית פעילה יותר: כל הפרוייקטים על קרקעות שבידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) צריכים לשמש למכירה במסגרת "מחיר למשתכן", דיור ציבורי או דיור בר-השגה (השכרה ארוכת טווח במחירי עלות). לגבי שוכרי הדירות, יש להעביר חוק בדומה לזה שקיים באירופה ובארה"ב, שמונע העלאה חדה של שכר הדירה מעבר לעליית המדד ועוד 3% בשנה – כך תימנע עלייה פתאומית במחירי הדיור.
רמת האינפלציה בישראל ב-12 החודשים האחרונים היא 4.8%, יותר ממה שהורגלנו אולם פחות מהעליות בארה"ב (9.1% בשנה האחרונה) ובאירופה. בנק ישראל העלה את הריבית כדי להילחם באינפלציה, אולם עלייה זו גם מקשה על ציבור שלוקח הלוואות או משכנתא, לכן הממשלה חייבת לנקוט צעדים נוספים להילחם בעליות המחירים, שיפחיתו את הצורך בעליות נוספות בריבית.
לגבי מחירי מוצרי המזון והטואלטיקה, מחירי חלק מהמוצרים בישראל גבוהים משמעותית ללא הצדקה ממחיריהם באירופה ויש להילחם בזאת בכלים חזקים יותר מאלו שהופעלו בעשור האחרון. לגבי מחירי הלחם, הם עלו בגלל העלייה במחירי החיטה בגלל מלחמת רוסיה-אוקראינה, במצב כזה אין מנוס מסובסידיה של מחירי הלחם לתקופת מעבר, כפי שהיה בעבר. לגבי הפירות והירקות, יש להילחם במונופולים של הסיטונאים בתחום, בין היתר באמצעות הקמת קואופרטיבים סיטונאיים בשליטת החקלאים (כפי שעשתה תנובה במקור) שמטרתם שיווק והפצת מוצרים חקלאיים ללא פערי תיווך ישירות לחנויות ולרשתות הקמעונאיות. לגבי מוצרי מזון וטואלטיקה, בחלק גדול מענפים אלו פועלים שני יבואנים בלעדיים: שסטוביץ ודיפלומט, שאחראים לרמת המחירים הגבוהה לרעת הצרכן הישראלי מול הצרכן האירופי. יש להקל בכל דרך על גופים להתחרות בהם, ואף לשקול פירוק שלהם, או הקמת חברה ממשלתית שתתחרה בהם.
כמו כן יש להעביר את "חוק המותגים": חוק שיסמיך את משרד הכלכלה לקבוע בענפים וחברות בהם מוצרים משווקים תחת מותג בינלאומי, שהמחירים חייבים להיות זהים או זולים יותר מהמחיר הממוצע באירופה (פרט להפרשי המע"מ). דוגמא לגוף שמתאים לכך הוא רשת הרהיטים IKEA, שמחיריה לצרכן הישראלי גבוהים יותר מאשר באירופה ללא הצדקה!!! עם זאת יש לוודא שהפעלת הצו על חברות כאלה לא תגרום לירידה בהיצע שתפגע בצרכן.
את שכר המינימום יש להעלות בהדרגה. עם זאת, יש לקחת בחשבון את ההשפעה על יוקר המחיה, אשר עלול לעלות במוצרים ושירותים המושפעים במיוחד משכר המינימום.
שמירה על הסביבה ומניעת משבר האקלים היא נושא מרכזי בסדר היום שלי, נושאים עיקריים בהם פעלתי מפורטים כאן, ואשמח לסייע בנושאים נוספים.
אני חושב שבטווח הארוך ישראל חייבת לבחור בין שתי אופציות: מדינה דו-לאומית אחת בין הים לירדן, שלא בה רוב יהודי, או שתי מדינות לשני עמים, כך שמדינת ישראל תישאר מדינה יהודית ודמוקרטית עם רוב יהודי. אין ספק שהאופציה של שתי מדינות עדיפה גם לנו, וזאת אפילו בלי להביא בחשבון את הזכויות של הפלסטינים ואת עמדת הקהילה הבינלאומית. כדי להגיע לשם, אין מנוס מוויתור על שטחים ועל היישובים המבודדים, על מנת לאפשר לפלסטינים רצף טריטוריאלי מסוים במדינה שלהם. עם זאת, גושי ההתיישבות הגדולים יישארו בשליטה ישראלית, המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת (למען הסר ספק: עזה כיום איננה מפורזת), ישראל תחזיק בשליטה הבטחונית בבקעת הירדן, וייתכן שמתיישבים יהודים ביישובים מבודדים יוכלו להישאר תחת ריבונות פלסטינית, כפי שיש ערבים במדינת ישראל.
מפלגת העבודה היא המפלגה החברתית ביותר במפה הפוליטית. יש לזכור שחוק ביטוח בריאות ממלכתי הועבר ב-1994 ע"י ממשלת העבודה, וצו פנסיה חובה ב-2008 ע"י ממשלת שמאל-מרכז שהעבודה היתה שותפה לה עם 19 מנדטים. באיזה מצב רע היתה המדינה היום לולא החוקים האלה? גם השלב הבא של חיזוק הפנסיה הממלכתית, הדיור הציבורי והחינוך הציבורי, יקרה רק אם תהיה עבודה חזקה בממשלה.
לדעתי ניסיון המיזוג עם מרצ הוכיח שהציבור שלנו שונה ומחפש דברים שונים בשתי המפלגות, ולכן המיזוג בין שתיהן החליש את הגוש. אני חושב שהעבודה יכולה וצריכה להתמזג עם מפלגות מרכז אך לא מפלגות ימין.
במשך שנים ארוכות, מפלגת העבודה היתה ברירת המחדל של קצינים בכירים בדרגות רב-אלוף ואלוף המעוניינים להשתלב בפוליטיקה, וחלקם דווקא אחראים להסכמי השלום כגון יצחק רבין (הסכם אוסלו והשלום עם ירדן) ואהוד ברק שהפך כל אבן עם הפלסטינים ועם סוריה. שניהם גם היו שותפים ביציאה מלבנון – השלב הראשון עם רבין בממשלת האחדות ב-1984, ואהוד ברק (בשיתוף מתן וילנאי ואפרים סנה) בשלב הסופי ב-2000. אני חושב שצירוף רמטכ"ל לשעבר היא אופציה טובה, אם עמדותיו תואמות לעמדות המפלגה.
אני חושב שיש מקום לשמור על הצביון היהודי של המדינה ולכן יש מקום לאופי היהודי של המדינה, ולמוסדות ממלכתיים כגון הרבנות הראשית ועוד. עם זאת, אני מתנגד כמעט לכל כפייה דתית, ולכן אני תומך בתחבורה ציבורית בשבת, ובחופש נישואים או ברית זוגיות, בין כל שני אנשים בוגרים שירצו בכך, במדינת ישראל. החריג היחיד שבו אני מוכן להסכים לכפייה דתית הוא במקומות ציבוריים בפסח, מסיבות ספציפיות.
אני חושב ששכר המורים בישראל ומעמד המורה חייב לעבור שדרוג רציני, כדי למשוך את הטובים להוראה. את שכר המורים, בעדיפות למורים המתחילים בעלי הותק הנמוך, חייבים להעלות בשני שלבים: שלב אחד מיידי ללא תנאים, כדי לעצור את הדימום הקיים במערכת ואת עזיבת המורים; ושלב שני במסגרת הסכם שיתאים את ימי העבודה במערכת החינוך לשאר המשק ויסדיר מנגנון תמרוץ למורים מצטיינים. אין סיבה להמשיך לוח חופשות אבסורדי משנה לשנה רק מכוח האינרציה.
כמו כן אני תומך בחיזוק רשת החינוך הממלכתי-החרדי כמענה לחרדים שמעוניינים ללמוד לימודי ליבה; יש לוודא שתהיה זמינה לחרדים בכל יישוב. כמו כן אני תומך בחיזוק האוטונומיה של מנהלים, גם על חשבון צמצום המנגנון הארצי של משרד החינוך – יש להעביר יותר כוח לשטח. כמו כן יש להבטיח שבמערכת הציבורית לא יועסקו "מורי קבלן", והם יועסקו ישירות על ידי משרד החינוך, הרשות המקומית או בתי הספר.
ראשית, יש להאיץ את מעבר בסיסי צה"ל לנגב כדי להביא יותר אוכלוסיה איכותית לדרום הארץ.
שנית, בתחומים שונים במגזר הציבורי כגון בריאות, חינוך ועובדים סוציאליים – יש לשקול מתן "תוספת פריפריה" לעובדים שירצו לעבוד בפריפריה. במשרד הבריאות יש להקים מטה לשיפור שירותי הבריאות בפריפריה, ויש להקים ועדת משנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת שתלווה אותו – אין ספק שיש להגדיל את התקנים של בתי החולים בפריפריה, וגם ציוד כגון מכונות MRI, ויש לשקול גם מתן תמרוץ לרופאים שיקבלו חולים בפריפריה גם בקהילה.
שלישית, חינוך ומוטיבציה הוא המפתח לעתיד, יש לחזק בקרב תלמידי הפריפריה את החשיפה לאקדמיה ולהיי טק, ולהציג להם מקרי הצלחה של בני הפריפריה, כולל ערבים ונשים, שהתקדמו והגיעו להישגים כדי לעודד אחרים ללכת בעקבותם.
חוזר על תשובה קודמת: לדעתי ניסיון המיזוג עם מרצ הוכיח שהציבור שלנו שונה ומחפש דברים שונים בשתי המפלגות, ולכן המיזוג בין שתיהן החליש את הגוש.
כן אולם יש לעשות זאת בהדרגה, לאפשר למעסיקים ולחברות להתאים את עצמם למצב זה, כדי למנוע סגירת עסקים ואובדן מקומות עבודה.
הנחיתי את הקורס הזה באוניברסיטה הפתוחה במשך 7 סמסטרים. במשך הזמן בניתי את השקפים.
השקפים נועדו אמנם ללוות את השיעורים ולא להחליף אותם, אבל מקווה שתמצאו בהם שימוש כי הם מציגים ומסכמים את החומר בצורה מסודרת. חלק מהתרגילים והשאלות מופיעים בכוונה ללא פתרונות, כי הם אמורים להיפתר במהלך השעור בכיתה או בתרגול בבית.
לשאלות והצעות מוזמנים לפנות אליי – roy.mimran@openu.ac.il
שיעור 1 -חשבון דיפרנציאלי לתלמידי כלכלה וניהול
שיעור 2 -חשבון דיפרנציאלי לתלמידי כלכלה וניהול
שיעור 3 – חשבון דיפרנציאלי לתלמידי כלכלה וניהול
שיעור 4 – חשבון דיפרנציאלי לתלמידי כלכלה וניהול
שיעור 5 – חשבון דיפרנציאלי לתלמידי כלכלה וניהול
שיעור 6 – חשבון דיפרנציאלי לתלמידי כלכלה וניהול
כיוון שחלק מהציבור עוד מבולבל לגבי מה שנתנו ויקבלו מהחברה של ענבל אור, חשבתי לכתוב כמה הבהרות, אולי זה יעזור להבהיר את המצב.
קבוצת רכישה – המהות: בקבוצת רכישה לא חל "חוק מכר דירות", שבו הרוכשים נותנים כסף ליזם, ומקבלים התחייבות לדירה מסוימת בתאריך ידוע ובמחיר ידוע, מגובה בערבות בנקאית. במקום זה, מבחינה טכנית, כל רוכש הוא חלק מהקבוצה היוזמת: הוא חלק מהסכם הרכישה של הקרקע, ולכן הערת אזהרה על הקרקע אמורה להירשם לטובתו בטאבו כבר לאחר רכישת הקרקע, גם בלי קשר למצב הבניה. הרוכשים הם גם צד להסכם הבניה עם קבלן הבניה, ולכן הם שותפים לבעלות על הדירה לאורך כל הדרך. במצב נורמלי, הגוף שיוזם את הקבוצה (נניח, חברת "אור סיטי נדל"ן") יכול להיעלם, הרוכשים יבחרו נציגות שתמשיך לעבוד מול גורמי הביצוע ותטפל בסיום הפרוייקט.
הונאות ומכירה כפולה: נראה שבחלק מהמקרים, אור מכרה דירות מסוימות ליותר מרוכש אחד, או לחלופין מכרה יותר יחידות דיור מאלו שמופיעות בתב"ע או בהיתר הבניה. צריך לזכור, שכאשר אין לרוכשים את הגיבוי של "חוק מכר דירות", קרי חוזה רכישה סגור של דירה מוכנה, שמגובה בערבות בנקאית, אז הם צריכים לבדוק בשבע עיניים את הסכמי הקבוצה שהם מצטרפים אליהם, ואת המצב התכנוני של הדירה – זו המשמעות של להיות חלק מהקבוצה היוזמת. כמובן טעות של הרוכשים, שלא בדקו את המצב התכנוני עם הרכישה, או שלא וידאו שהכספים שרכשו מופקדים לחשבון נפרד שנועד אך ורק לממן את הפרוייקט.
"דירה רעיונית": בימים האחרונים פורסם הרבה על אנשים ששילמו 100,000 ש"ח על חשבון דירה עתידית, במסגרת פרוייקט שעוד לא אושר תכנונית או שהקרקע עוד לא נרכשה בכלל. אין צורך לומר שאנשים אלו לא קיבלו שום זכויות תמורת מה שרכשו, וגם החוזה שלהם לא מבטיח בעצם שום דבר, ולכן ספק אם יראו משהו בחזרה. על זה נאמר המשפט העצוב: פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים.
ואני תוהה, עד כמה מה"רמאויות" ותרגילי פונזי ופירמידה בוצעו רק בחודשיים האחרונים, אחרי שהתחילה ההסתבכות עם רשות המיסים, מה שגרם להחלטת בית המשפט על פירוק החברה. ואם הדברים היו נעשים בתקופה הזו בצורה יותר אחראית, האם החברה היתה יכולה להמשיך לפעול.
יוסי שריד היה שכן שלי (בשכונת ל') ודמות מרתקת בעיניי, תמיד בעל אבחנות חדות כתער. בנושאים רבים הסכמתי איתו, בתחום המדיני דעותיו היו שמאלה מדעותיי, אבל תמיד מרתק ושווה שמיעה.
יצא לי לדבר איתו מספר פעמים. בשנות ה-90' השתתף בישיבת ועד של שכונת ל' בנושא תחנת הכח רידינג, בה עסק גם כשר לאיכות הסביבה. דיברתי איתו גם ב-2000, מייד לאחר שפרש מממשלת ברק, על רקע הקמפיין של ארגוני איכות הסביבה, שהייתי מעורב בו, נגד כביש חוצה ישראל. שריד, כיו"ר מרצ, התנגד כמובן לכביש אבל לא יכול היה לכפות זאת על הממשלה. מספר פעמים פגשתי אותו בכנסת וביקשתי לשמוע את דעתו. בשנת 2011, כאשר ניהלתי מאבק נגד הוצאת קווי האוטובוסים משכונת ל' (במסגרת רפורמת הקוים) ביקשתי את חתימתו על מכתב לשר התחבורה שקורא להחזרת הקוים לשכונה, והוא חתם, באותה הזדמנות אמר לי שהוא מתנגד לפינוי שדה דב (ברגע הראשון הוא חשב שאני מתקשר לבקש תמיכה בפינוי השדה). באוגוסט 2013, כאשר הוצאתי לתקשורת הודעה של ועד השכונה נגד פינוי השדה, ולא קיבלתי פירגון מהתקשורת, התקשר אליי לתמוך בי.
בחודשים האחרונים למותו פגשתי אותו מספר פעמים בקפה של חיים ברח' אפטר ("לחם הארץ"), לפני שבועיים הספקתי לדבר איתו על דו"ח מבקר המדינה לגבי פינוי השדה. אין ספק, הוא יחסר לשכונה ולי.
ברוכים הבאים לוורדפרס. זה הפוסט הראשון באתר. אפשר למחוק או לערוך אותו, ולהתחיל לכתוב.